ברקאי שור הי"ד

נולד בירושלים בי`ט טבת תשנ`ג

נפל בקרב בגיזרת קיבוץ נחל עוז

במבצע צוק איתן, ר`ח אב תשע`ד

בן 21 בנופלו

ברקאי נולד בירושלים עם זריחה, ומכאן שמו הלקוח ממסכת יומא. למד בבית הספר היסודי `דוגמא לבנים` ואח`כ בבית הספר התיכון `הימלפרב`. לאחר התיכון למד בישיבת `שבי חברון`, במשך שנתיים שלאחריהן התגייס לצה`ל ושובץ בחטיבת `כפיר` בגדוד `לביא`, שלא במסגרת בני-ישיבות.

ברקאי בלט במידת הנתינה והחסד שלו, וניצנים להתמסרותו עד בלי גבול לנתינה נראו כבר בהיותו בן 6, כשעזר לקשיש מבית הכנסת ללכת הביתה עם הטלית, וכל שבת היה רץ לעזור לו לקפל את הטלית וללכת הביתה.

בבית הספר היסודי נהגו לקחת את הכיתות להתנדבות, ושם התוודע ברקאי לארגון `יד אליעזר` שבין יתר פעילויותיו מחלק מזון לנזקקים. ברקאי התחיל להתנדב שם ושנים רבות אחר כך, בכל זמן פנוי שהיה לו, היה עובר דרך יד אליעזר, קצת לעזור, וממשיך הלאה. הוא התנדב במד`א ואף היה אחראי על `נוער מד`א` בשלוחת מד`א בשכונת מקור חיים. גם כשלמד בישיבה, היה עושה את לילי חמישי בכוננות בקרית ארבע, ומגיע לישיבה טרוט עיניים, עייף אך בלתי מתפשר. היה לומד בעמידה כדי לא להירדם, ופעמים רבות נרדם עם חומרי הלימוד ביד.

היה מדריך מסור בבני עקיבא ששמר על קשר עם חניכיו שנים אחרי שסיים את ההדרכה. התנדב גם בעמותת `שכן טוב` (מכירת ארבעת המינים לטובת איסוף כספים לעמותה), גרעין `אודי` לקירוב לבבות בין דתיים וחילוניים, הדריך בקייטנה בשכונות מצוקה ועוד ועוד.

התכונה שאיפיינה אותו יותר מכל היתה יכולתו להרגיש את מצוקתו של העומד מולו - ולספק לו את צרכיו, במילה טובה, בחיוך או בגמילות חסדים.

על גג הישיבה היתה עמדת שמירה. ברקאי הביא תרמוס מים חמים לישיבה, ואחרי הלימוד, ב-23:30, היה עולה לגג הישיבה ומדבר עם החייל השומר שם. לילה אחד ברקאי ירד מהגג ב-2:30 לפנות בוקר, התברר שהחייל ששמר על הגג נפרד מחברתו והיה צריך אוזן קשובה לשמיעת צרותיו…

אוהד, החברותא שלו מספר שברקאי היה שקדן מאד. הוא כתב: `ברקאי עמל, פיסק, סימן פסים מתחת לשמות ע`מ שיהיה לו יותר קל לסדר את הגמרא. הוא כתב הערות בצידי הדפים עם שאלות על המהלך או על סברא ועם חידושים שהתחדשו לו מתוך העמקה. אני חושב שפרק ג` של `כתובות` שלו הוא מלאכת מחשבת של לימוד`.

ברקאי הלך לצבא, אך לקח איתו את ה`קו` של הישיבה. בכל עת היו איתו ספרי קודש אותם למד, כולל הספרון של הישיבה `הילחמו בלחמי`. לא ניתן היה לטעות במראהו של ברקאי: כיפה גדולה, ציציות משתלשלות עד הברך. חבריו ביחידה בצה`ל חשבו שהוא `עוף מוזר`, אך מהר מאד התחבב על חבריו, גם החילוניים, שהחלו להתחשב בו בשבתות למשל, ולא שמעו מוסיקה בחדר. כששאלו אותו למה הוא לא הולך ל`חדר של הדתיים`, שם אין חילול שבת, ענה `אתם החבר`ה שלי, ואיתכם אני אהיה`, דבר שגרם להרבה קידוש ה` ביחידתו.

ברקאי נפל במבצע `צוק איתן` יחד עם עוד ארבעה מחבריו לקורס מ`כים כשמחבלים פרצו מתוך מנהרה התקפית בשטח ישראל ותקפו את מוצב ה`פילבוקס` שהיה ליד קיבוץ נחל עוז. הרב החטיבתי שטיפל בנופלים אמר שאת האפוד של ברקאי היה קל לזהות, לפי ספרי הקודש שהיו בפאוצ`ים. שתי חוברות באפוד אף נמצאו מנוקבות בכדורי המרצחים.

ברקאי נולד עם זריחה, ואורו בקע והגיע ללבות רבים.

יהי זכרו ברוך.